אביבה, בת 57

הסיפור של אביבה

שמי אביבה אנג'ל שרייבר, בת 57, גרה מזה שש וחצי שנים במצפה רמון.

פתחתי את העיתון וקראתי את סיפורה של השחקנית שני כהן  ופתאום הבנתי אחרי שלושים שנה איך קוראים למחלה שהיתה לי… הוצפתי דמעות ויצאתי מהר להליכה אקטיבית של שעה וחצי… רק כדי להכיל את הרגשות שהציפו אותי.

בגיל 23 התחלתי לסבול מהתקפות בלתי נסבלות של כאבים ברמות שקשה לתאר אותם: התכווצות,התכרבלות, אי יכולת להיות בתנוחה במקום אחד. מישהו התעלל לי בגוף ולא ידעתי מה עושים. ביקרתי אצל רופאים שונים ולאף אחד לא היה פתרון עבורי. הגעתי בחצות הליל לחדרי מיון וגם שם משכו אותי עד הבוקר (ועד אז ההתקפה נרגעה) ולא טיפלו בי עד שהתייאשתי והפסקתי לבקר אותם וחיכיתי בבית לבוקר שיגיע. לצערי, לא הצליחו לאבחן את מקור הבעיה, כך שהתגלגלתי די הרבה. אחד הרופאים הוותיקים ניסה לתת דיאגנוזה של שחפת, למרות שבימינו זה די נדיר.

גם בבית החולים בפעמים שנכנסתי לאשפוז טענו שיש מצב שזה מהפלה (שלא הייתה ולא נבראה) אך לא קיבלתי מידע מעבר לזה.

כל ניסיון לתאר למישהו אחר את מה שעובר עלי לא הצליח. זה שיבש לי לחלוטין את מהלך החיים. מדרגות לא יכולתי לרדת עם הכאבים, לעלות ולרדת למיטה – סבל נוסף.

בסוף נשלחתי למנהל אחד מבתי החולים בארץ עם מכתב מרופאי ואז כבר אושפזתי. גם באשפוז אף אחד לא ידע לאמר מה קורה איתי וכתוצאה ממה זה קרה לי. האבחנה הייתה דלקת חמורה בחצוצרות.

ניסו לטפל בי אחרי לפרוסקופיה במינונים מטורפים של אנטיביוטיקה, אך לאחר עשרה ימים בישרו לי שזה לא עזר ועלי להחליט מה לעשות.

ההחלטה שלי הייתה ברורה- להחזיר לעצמי את איכות החיים!

הבהירו לי שברגע שהם פותחים את הבטן הם אינם יודעים מה יישאר שם. היה לי ברור לחלוטין – אני רוצה לחיות טוב.

דבר אחד בכל אופן לא היה תקין, ועשרים שנה אחרי סחבתי אחרי הדבקויות וחסימות מעי בעקבות הניתוח. ניתוח נוסף לפני שמונה שנים עזר לי מאוד ועכשיו הכול רגוע.

נורא לחיות עם משהו כל כך נורא ולהרגיש כל כך לבד.

אני זוכרת את הרגע שאמרו לי: "את נשארת כאן ומתאשפזת" – חשבתי שאין מאושרת ממני.

אני חשבתי בגיל די צעיר, 24, שכל חיי לפני – ולכן, יותר מילדים, אני רוצה את חיי חזרה.
זו החלטה קשה אך צריך להחליט מה יותר חשוב – הגוף והבריאות שלך או ילדים בכל מחיר.

כיום, אני יכולה לאמר לכן ממרום שנותיי, שברגע שאת מקבלת החלטות, חייך טובים יותר. אם אתן מתגלגלות עם הזמן ומקבלות את מה שקורה לכן – אתן נותנות לחיים להחליט עבורכן.

עם קבלת החלטה מושכלת, היכולת לנתב את החיים גדולה יותר. ברגע שהחלטתי שהולדת ילדים לא בסדר עדיפות עליון אצלי – היה לי קל יותר (יחסית) להמשיך את חיי בנתיב שבחרתי.

חיי טובים ומנותבים על ידי. בעלי ואני פרשנו (לפני שבע שנים) מהאוטומט בו כולנו מנותבים במרכז, ירדנו לדרום והקמנו שם  מדהים. חיינו שונים ומרתקים, מלאים באנשים שבאים וחוזרים, בטיולים, הרפתקאות ובעבודה קשה.

בניתוח, הוציאו לי את החצוצרות, ניקו את הבטן, הזיזו את השחלות – בקיצור, היה שמח (וגם התעוררתי באמצע הניתוח – זה לסיפור אחר).

חיי הושבו לי.

מחשבה אחת על “אביבה, בת 57

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    קודם כל תודה על השיתוף הכנה.
    שמי נוגה ואני בת 25, אובחנתי עם אנדומטריוזיס לפני כחצי שנה ומאז אני בשיטוטים ברחבי הרשת ורופאים למציאת פיתרון לכאבים.
    בנוסף, אני סטודנטית והתמזל מזלי לעשות עבודה על כל נושא שעולה על רוחי,
    מכאן התחלתי לאסוף חומרים ועדויות על עוד נשים שסובלות גם הן מאנדו,
    רציתי לשאול אם ישנה אפשרות שאראיין אותך בשאלון אנונימי למען העבודה ולמען הגברת המודעות.

    בתודה,
    נוגה קידר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s