ליקו, בת 37

הסיפור של ליקו

שמי ליקו, בת 37, נשואה ללא ילדים, עובדת כאחות במחלקת יולדות והריון בסיכון בביה"ח בצפון.

בדיעבד, המחלה התחילה אצלי עם קבלת המחזור החודשי בגיל 15. כל מי שהכיר אותי אז זוכר לי עד היום כי מספר ימים בחודש "לא היה עם מי לדבר": ארבעה ימים בחודש (לפחות) הייתי נכנסת למצב "מקופלת" במיטה, כאבי מחזור קשים, דימומים כבדים, שלשולים, בחילות והקאות, חולשה קשה וחוסר תפקוד. כמובן שקיבלתי את המצב כמו שהוא – "מחזור אמור לכאוב!". התחלתי לקחת גלולות ברצף, מגיל 15 ועד גיל 31, כאשר מידי פעם, עקב תלונות על דימום בין המחזורים וכאבים עזים במחזור ובעת קיום יחסי מין, החליף לי הגניקולוג סוגים שונים של גלולות. רופא המשפחה אליו פניתי מספר פעמיים בשנים אלו, לא התייחס לבעיה: "זה רק מחזור…"

בשנת 2008, עקב רצוני להיכנס להריון, הפסקתי את הגלולות והמצב החל להידרדר במהירות. בנוסף לבעיות המוכרות, התווספו כאבים חזקים בעת מתן שתן ובזמן יציאות, ירידה דרסטית במשקל וכאבים במותן שמאל. במשך כשנה שבה לא הצלחתי להיכנס להריון, פניתי לגניקולוג שלי כחמש פעמים (אותו גניקולוג שהכיר אותי ואת התלונות החוזרות מגיל 15). מדי פעם היה לוקח בדיקת פאפס ולא שום דבר מעבר לכך.

בעת לימודי הסיעוד למדתי על מחלת האנדומטריוזיס – הייתי בשוק!! כל התסמינים שחשתי היו כתובים שחור על גבי לבן על הלוח!!!

עם ההבנה שזו הבעיה שלי, לא וויתרתי ופניתי אליו שוב. כאשר העלתי את הסברה כי מדובר באנדומטריוזיס, ביטל את הרעיון בזלזול ואמר: "אנדומטריוזיס זו מחלה קשה, אין לך את זה!".

רק לאחר כחצי שנה נוספת של סבל וכאבים, הגעתי למיון נשים עם דימום מסיבי וכאבים שלא מגיבים לשום משכך כאבים. מומחה לאולטרסאונד גילה נגע גדול המדביק את הרחם לשלפוחית השתן, באבחנה מבדלת או סרטן או אנדומטריוזיס. אותו מומחה הפנה אותי לרופא המתמחה באנדומטריוזיס באזור מגוריי. הספיקו לו חמש דקות של שיחה איתי בכדי לאבחן את הצרה, ולאחר שבוע נותחתי.

כך, בגיל 32 ובאיחור של כ-17 שנים, אובחנתי עם אנדומטריוזיס, דרגה 4 עם מעורבות שלפוחית השתן ושופכן.

בשלוש השנים הבאות חייתי מאשפוז לאשפוז, עברתי כשמונה הרדמות מלאות: שתי לפרוסקופיות, שתי היסטרוסקופיות, שתי קולופוסקופיות וארבע ציסטוסקופיות (כניסה לשלפוחית השתן והורדת נגעים של אנדומטריוזיס), הכאבים העזים במותן שמאל התבררו כהידרונפרוזיס (מצב בו הכליה לא מצליחה להתרוקן מנוזלים) עקב חסימה של השופכן ע"י אנדומטריוזיס. הוכנס לי סטנט לשופכן, אשר יצא באופן ספונטני מהגוף באמצע חתונה של חברים. מצאתי עצמי ללא שליטה על שלפוחית השתן, נזקקת לעוד ניתוח חירום להכנסת סטנט חדש.

בשנת 2010 עברתי ניתוח משולב אורולוגי וגניקולוגי שנמשך כ-7 שעות, בו נפתחה שלפוחית השתן, הוצא נגע גדול של אנדומטריוזיס אשר פלש לשלפוחית והדביק את הרחם והחצוצרה לשלפוחית השתן, וכן בוצע תיקון של השופכן הנגוע. לאחר הניתוח הייתי מאושפזת כשלושה שבועות עם קטטר ונקז ביטני. אח"כ "ביליתי" בבית עם קטטר עוד כחודש ימים. ההחלמה הייתה קשה מאוד ובמשך כשנתיים סבלתי מדלקות קשות בשתן ומבריחת שתן, אך הניתוח מאוד שיפר את הרגשתי הכללית ואת הכאבים.

תוך כדי תקופה זו הסתיימו נישואי הראשונים.

בשנת 2011 הכרתי את אהבת חיי, אבי.

חודשיים לאחר שהכרנו התחלנו בטיפולי פוריות IVF. כבר לאחר הטיפול הראשון הובהר לנו כי הסיכוי להשגת הריון הינו קלוש ביותר מכיוון שרירית הרחם נפגעה. הרירית דקה ומסרבת להתעבות גם לאחר מתן מינון מקסימאלי של אסטרוגן. המליצו לנו על פונדקאות אך בנוסף התברר כי עקב פגיעה בשחלות, כמעט ולא ניתן להפיק ביציות.

לא וויתרנו והמשכנו בנסיונות IVF כושלים במשך כשנתיים. הטיפולים החמירו את מצב האנדומטריוזיס והרופאים המליצו לנו לפנות לאימוץ, לתרומת ביציות ולפונדקאות. התחלנו בתהליך של אימוץ תינוק מהשרות למען הילד לפני כשנה וחצי, תהליך ארוך ומייגע, ולאחר כשנה בתור כשהובהר לנו שעלינו להמתין כחמש שנים נוספות, פתחנו ערוצים נוספים: אומנה ופונדקאות. לאחר חיפושים רבים מצאנו פונדקאית מדהימה וערכנו מסע התרמה שבו הצלחנו, תודות להמון אנשים טובים,לגייס 250 אלף ₪ (עלות פונדקאות בישראל). עברנו את הועדה של משרד הבריאות וכיום אנחנו קרובים יותר מאי פעם להגשמת חלומנו להפוך להורים, למשפחה.

כיום אני מטופלת בתרופה נהדרת ייעודית למחלה, אשר מאפשרת לי איכות חיים ויכולת לתפקד באופן נורמלי.

לכל אחיותיי לצרה – וזו אכן צרה צרורה – אני רוצה להעביר מסר: אנדומטריוזיס אכן מחלה קשה, אך בהחלט ניתן לחיות איתה (רוב הזמן) בשלום.

למרות הפגיעה הקשה בפוריות אני נלחמת על הזכות להיות אמא, בכל דרך אפשרית, חלום שלא אוותר עליו לעולם!

אני רואה שליחות גדולה בהעלת המודעות הציבורית למחלה ומאז שאובחנתי אני מספרת את הסיפור שלי לכמה שיותר אנשים ורופאי נשים ומשפחה בכדי שנשים לא יצתרכו לסבול כמו שאני סבלתי ולאבד את הפוריות עקב חוסר מודעות ואיחור באבחנה.

שולחת לכולכן שפע של בריאות ופוריות.

2 מחשבות על “ליקו, בת 37

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    קודם כל תודה על השיתוף הכנה.
    שמי נוגה ואני בת 25, אובחנתי עם אנדומטריוזיס לפני כחצי שנה ומאז אני בשיטוטים ברחבי הרשת ורופאים למציאת פיתרון לכאבים.
    בנוסף, אני סטודנטית והתמזל מזלי לעשות עבודה על כל נושא שעולה על רוחי,
    מכאן התחלתי לאסוף חומרים ועדויות על עוד נשים שסובלות גם הן מאנדו,
    רציתי לשאול אם ישנה אפשרות שאראיין אותך בשאלון אנונימי למען העבודה ולמען הגברת המודעות.

    בתודה,
    נוגה קידר.

  2. הי נוגה. רק כרגע ראיתי את התגובה שלך.מצטערת עברו חודשים,אני מניחה שזה כבר לא רלוונטי אבל אשמח בכל זאת לעזור בכל דרך אפשרית. מאחלת לך בריאות והצלחה.זמינה בטלפון 0549506880

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s