מירי

הסיפור של מירי

לפניי כשבע שנים ילדתי את הבן המתוק שלי בלידה טבעית, אחרי שבתי נולדה בניתוח קיסרי. אחרי שסיימתי את ההנקה שבמהלכה קיבלתי גלולות מיוחדות שלוקחים בזמן הנקה, גלולות ללא אסטרוגן, חזרתי לקחת גלולות רגילות ואז התחיל מסע הייסורים. היו לי כאבי תופת בכל מחזור, דימומים קשים שכמעט ולא הפסיקו. בהתחלה אמרו לי שזה קורה והגוף פשוט צריך להתרגל. אז חיכיתי בסבלנות ואחרי חודשיים של דימום וכאב התייאשתי והפסקתי לקחת את הגלולות. ניסיתי כמה וכמה רופאים בארץ, והם טענו שיש לי הפרעה הורמונאלית. למסקנה הזו הם הגיעו אחרי שניסיתי כל אמצעי מניעה שקיים! החלטתי לא לקחת יותר כלום והתחלתי לספור ימים. ואכן, כל 28 יום, כמו שעון, קיבלתי מחזור, רק שכל מחזור היה מלווה כאבים ודימום קשה והכאבים המשיכו גם בין המחזורים.

ניסיתי שוב להיכנס להריון, שהסתיים בהפלה טבעית, עקב דימומים קשים.

במשך השנים התחלתי לסבול מכאבי גב, כאבי בטן, בעיות בעיכול. הגעתי למצב שכבר בקושי יכולתי לאכול, איבדתי כל תאבון, כי לאכול עבורי – משמעו כאב!

הייתי אצל מומחים בארץ ובקפריסין, שם אני מתגוררת, גם גינקולוגים וגם גסטרו אונטולוגים. ה"שוס "היה כשהגסטרולוג האחרון אמר לי שאני "עצבנית מידיי ושיש לי גזים"!

ואז אלוקים ריחם עלי והגעתי לגניקולוג חדש, אדון מבוגר, כמעט בן 70, שעובד להנאתו. באולטרסאונד הראשון הוא הודיע לי שהוא חושד שיש לי משהו אבל לא אמר מה בדיוק. הוא ציין שיש לי שתי ציסטות ושצריך לעשות מעקב בן שלושה חודשים, ואחרי כל מחזור להגיע לאולטרסאונד, וכך עשיתי. אחרי הפעם השלישית, ציסטה אחת נעלמה אבל השנייה הייתה עם כלי דם, ואז הוא הסביר לי שיש לי אנדומטריוזיס ושאני צריכה ניתוח.

את הניתוח עשיתי בבית חולים אצל כירורג גניקולוגי – ניתוח לפרוסקופיה, שרק במהלכו הבינו כמה קשה היה המצב.

הוציאו לי רקמת אנדומטריאומה בגודל של שתי אשכוליות (!) שהייתה מפוזרת לי באגן ובכל חלל הבטן בין האיברים עד מתחת לצלעות. היו לי המון הידבקויות כתוצאה מהדלקות החוזרות שנוצרו מהדימום שהיה לי מהרקמות בבטן במהלך כל מחזור.

מסתבר, שבגלל ההידבקויות במעיים היה לי קשה לאכול. הגעתי למשקל של 49 קילו בזמן הניתוח, כשהמשקל התקין שלי אמור להיות מינימום 55 קילו. היו גם הדבקויות של השחלות, חצוצרות, רחם, שלפוחית השתן… הכול היה גוש אחד.

לאחר הניתוח טופלתי במשך חודש באנטיביוטיקה ועוד תרופות אנטי דלקתיות, כי הכול היה מודלק, ובנוסף התחלתי טיפול הורמונאלי בגלולות.

בשבועיים הראשונים נראה שהיה שיפור, ואז באה המכה וחזרו הדימומים ובגדול! אני לא בטוחה מה כאב יותר, הכאב הפיזי או הנפשי. תחושת חוסר האונים אחרי כל כך הרבה סבל ואז גם הטיפול לא עוזר?!

חזרתי לרופא המבוגר שאמר לי מיד להפסיק עם הגלולות. קיבלתי תרופות לכאב ועצירת הדימום, ואז הוא אמר לי שהוא רוצה להתייעץ עם מומחה לאנדומטריוזיס. במקביל, מצאתי בחיפושי באינטרנט את עמותת אנד"י, והתייעצתי עימן כיצד לפעול. קיבלתי מידע רב שאיתו חזרתי לרופאים המטפלים בי, ובעיקר תמיכה שהיתי זקוקה לה כמו אוויר לנשימה.

הרופאים החליטו לנסות טיפול בתרופה ייעודית לטיפול במחלה, שפה בקפריסין כמעט ולא מכירים וצריך להזמין במיוחד. התחלתי ותוך יומיים פסקו הדימומים, ואני כבר שבוע לוקחת אותה. בינתיים אני מרגישה טוב, חוץ מכאב ראש. אין אפשרות אחרות לטפול בי אז אני מקווה שהגוף יתרגל ושפה יגמר הסיפור.

בנות ונשים יקרות, אני מאחלת לכולנו בריאות טובה, ומקווה שרופאים יתחילו להתייחס למחלה הזו ואלינו יותר ברצינות, ולא יפתרו אותנו בתירוצים והאשמות שאנחנו היסטריות ומפונקות, ובעיקר – אני מקווה שהסיפור שלי יעזור לכן.

מירי

מחשבה אחת על “מירי

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה)

    שמי נוגה ואני בת 25 לפני כשנה אובחנתי עם אנדומטריוזיס. לאחר טיפול הורמונלי של חודשים ודיכאון עמוק הפסקתי עם הגלולות וכעת אני מתחילה דרך חדשה שהיא כל הנראה תהיה על שולחן הניתוחים.
    בהיותי סטודנטית במכללת תל חי התבקשנו לרשום סמינריון על נושא שמעסיק אותנו, אצלי הבחירה הייתה פשוטה. להתמודד מול המחלה החדשה שנכנסה לחיי.

    לשם כך המחקר אני צריכה לראיין מספר נשים על ההתמודדות עם המחלה, הראיון היינו אנונימי.
    חשוב חשוב חשוב,
    בכדי ליצור מודעות ותקווה לאלה שרק מתחילות את התהליך.
    אשמח לכל סוג של עזרה.
    nogaked1@gmail.com

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s