שיר, בת 21

הסיפור של שיר

היי , שמי שיר, רציתי לשתף אתכן בסיפור האישי שלי.
זה התחיל בכיתה ח' בבית הספר שהייתי  בת 13. הרגשתי שכל הזמן יש לי כאבי בטן שמנעו ממני לצאת לטיולים שנתיים, ימי כיף ועוד.
אנשים היו אומרים לי : " למה את לא יוצאת לטיול? יהיה כיף", "למה את לא רוצה ליהנות "
אך לא הייתה לי תשובה לכך, פשוט הייתי משקרת כל פעם מחדש ואומרת שאני לא מרגישה טוב.
היו ימים שפשוט לא הייתי שואלת את המורה אלא פשוט רצה לשירותים כי היו לי כאבי בטן מטורפים בליווי יציאות.
זה היה נורא. היו ממש כועסים עליי, חושבים שאני סתם עושה את עצמי בשביל לצאת מהשיעור והאמת שבכלל לא נעים לעשות את זה בבית הספר, אבל הגעתי למצב שפשוט לא יכולתי להתאפק הכאבים היו מעין מערבולות ודקירות.
לפעמים ישבתי עם עצמי בחדר בבית ואמרתי לעצמי מה עשיתי רע, למה את סובלת ככה שמע ישראל תעזור לי אני סובלת.
הלכתי לרופאה שעשתה לי את כל הבדיקות האפשרויות חשבו שיש לי חיידק אבל הכול היה תקין.
הרופאה אמרה לי: "אולי זה בראש שלך, זה פסיכולוגי". הרגשתי פשוט חסרת אונים.
נתנו לי לעשות קולונוסקופיה ואחרי שנתיים טענו כי יש לי מעי רגיז.
התגייסתי לצבא בגיל 18, הורידו לי פרופיל על מעי רגיז והיה לי "פטור חופשי לשירותים".
האמת שזה עזר לי כי בכל רגע שכאב לי התרחקתי להתמודד לבד עם הכאבים, וכולם מסביבי  לא עשו מזה סיפור.
אחרי הטירונות התגייסתי לגולני לחיל הרפואה.
אחרי שנה בצבא ניגשתי לרופא היחידה (שזה היה נס להיות חלק מהמרפאה) וביקשתי הפניה לרופאת נשים לבדיקה כללית. הלכתי להיבדק אצל רופאה מדהימה, שאיתרה ציסטה בשחלה השמאלית בגודל 1 ס"מ. היא הפנתה אותי לבית חולים לבירור ממוקד בבעיה ואמרו לי לבוא למעקב כל 4 חודשים.
עברתי המון רופאים ובירורים וכל 4 חודשים הציסטה גדלה קצת.
בסופו של דבר החליטו לנתח אותי ולהסיר את הציסטה. במהלך הניתוח הבינו כי יש לי אנדומטריוזיס.
סיפרו לי את זה כמה ימים לאחר הניתוח ופשוט פרצתי בבכי – זאת הייתה הבעיה במהלך כל השנים שלא ידעו מה יש לי!!!
בביקורת שהייתה כשלושה שבועות לאחר הניתוח, עדיין סבלתי מכאבים. שאלתי את הרופא מתי הכאבים יעברו, ואמר שאני צריכה לקבל תרופות הורמונאליות והן אלו שיעזרו לי להרגיש טוב יותר.
כאב לי לשמוע שצריך לא לאכול דברים מסוימים ושאצטרך להיות עם טיפול קבוע בסך הכל זה לא ממש נעים ובכלל לא מהנה!
אחרי המון מעקבים הייתי במעקב שגילו לי פוליפ ברחם ועברתי עוד ניתוח להוצאת הפוליפ-שהיה תקין.
הרופא אמר שיש גלולות שעוזרות לטיפול באנדומטריוזיס ולקחתי אותן במשך שנה, אך לא הגבתי אליהן טוב והחלפתי לגלולות מסוג אחר. כיום בסוף 2014, אני בת 21 בטיפול ומעקב ומקווה שזה רק יעזור – כולי תקווה …
תודה שקראתן את הסיפור שלי – מאחלת לכולנו רק בריאות והמון חיוכים על הפנים למרות הכל .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s